החלטה בתיק בש"א 1463/05

1.         לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף. התובענה הוגשה כנגד המבקש, עו"ד מיכאל קידר בתפקידו כמפרק (להלן - המפרק) חברת יורם בן-עמי בניה ופיתוח (1990) בע"מ (להלן - החברה שבפירוק), וכנגד הכונס הרשמי בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בשל אי מימוש זכויות תביעה של החברה שבפירוק ע"י המפרק וע"י הכונס הרשמי. המבקש מונה מספר סיבות לסילוק התובענה על הסף, ונימוקו הראשון הינו כי התובענה הוגשה בניגוד להחלטת בית משפט של פירוק בבש"א 175/98 מיום 29.4.98 שניתנה ע"י כב' השופטת שילובסקי-אור בה נקבע כי:

"עד מתן החלטה אחרת, לא תוגש תביעה אישית נגד המפרק בגין החלטה, מעשה או מחדל במסגרת ביצוע תפקידו כמפרק, אלא באישור בימ"ש של פירוק".

לטענת המבקש, מאחר שלבית משפט של פירוק לא הוגשה כל בקשה לאשר הגשת התביעה ולא ניתן אישור להגשתה, יש לדחות את התביעה על הסף. מאחר שדי בנימוק זה כדי להביא לתוצאה המבוקשת, אני מסתפקת בדיון בו.

2.         המשיבים טוענים מנגד, כי מי שדן בתיק הפירוק היה כב' הנשיא זילר ויש בחלטותיו במהלך הדיונים משום אישור להגשת התביעה. המשיבים מתייחסים לשתי החלטות של כב' הנשיא זילר. האחת מיום 3.6.03, אשר בה נדונה השאלה האם לאחד את  התביעה דנן, אשר הועברה לבית משפט זה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עם בש"א 2919/02 אשר הוגשה בתיק הפירוק והנה בקשה שהוגשה ע"י המפרק נגד המנהלים. הנשיא זילר קבע כי יש "להכריע קודם כל בשאלה מה תהיה ה"אצטלה הדיונית" במסגרתה תידון הבקשה של המפרק נגד המנהלים, ורק לאחר מכן להחליט בשאלת איחוד הדיון". ההחלטה השניה אליה מפנים המשיבים הינה החלטה מיום 22.7.03 אשר בה נתן הנשיא זילר תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים לגבי מועדי הגשת תצהירים, רשימות עדים ומתן עמדה בשאלת איחוד הדיון.

            איני סבורה כי ניתן לראות בהחלטותיו הנ"ל של כב' הנשיא זילר משום קביעה לגבי שאלת סילוקה על הסף של התביעה, שכן בפניו לא הועמדה כלל בקשה לסילוק על הסף ולא הובאו בפניו הנימוקים לבקשה כפי שהובאו לפני. עצם התייחסותו של הנשיא זילר לתביעה כקיימת אינה משליכה על הבקשה שלפני.

3.         לאור ההחלטה שניתנה בתיק הפירוק ביום 29.4.98, יש צורך באישור בית משפט של פירוק לשם הגשת תביעה אישית נגד המפרק, או במתן החלטה של בית משפט של פירוק המשנה את ההחלטה מיום 29.4.98, קרי, הקובעת כי אין צורך במתן אישור של בית משפט של פירוק לשם הגשת תביעה אישית נגד המפרק. כל עוד לא פעלו המשיבים להשגת אחת משתי החלופות לעיל, אין בידיהם להגיש תביעה אישית כנגד המפרק.

4.         המשיבים טוענים עוד, כי הבקשה דנן היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט. זאת מאחר ובנוגע לתביעה הנדונה ניהל המבקש הליכים שונים: הגיש בקשה בתיק הפירוק למתן צו לעיכוב ההליכים של התביעה נגדו שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב; הגיש בקשה מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי להעביר את התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט המחוזי בירושלים; הגיש בקשה לאיחוד הדיון בתביעה עם בקשה שהוגשה ע"י המפרק נגד המנהלים בתיק הפירוק; הגיש בקשה לאיחוד הדיון בתביעה עם בקשה שהוגשה ע"י המשיבים בתיק הפירוק לפי סעיף 374 לפקודת החברות. לטענת המשיבים, המבקש יכול היה להגיש את הבקשה לסילוק על הסף בסמוך להגשת התביעה (הוגשה ביום 17.9.02) ולא היה צריך לנקוט בכל ההליכים שתוארו לעיל. מסכימה אני, כי יש טעם לפגם בהתנהלותו של המבקש, אולם אין בכך כדי ליצור מניעות של המבקש מהגשת הבקשה, מה גם שהמבקש העלה את סוגיית הסילוק על הסף בכתב ההגנה שהוגש על ידו.

5.         לאור האמור, אני מוחקת את התביעה כנגד המבקש. כפי שציינתי לעיל, באם ברצון המשיבים להגיש את התביעה, עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט של פירוק. אם יתקבל אישור להגשת התביעה מבית משפט של פירוק עד ליום 15.12.05 - המחיקה תבוטל.

            התובעים יודיעו, עד ליום 15.12.05, האם במצב דברים זה ברצונם להמשיך בניהול התביעה כנגד הכונס הרשמי. אם לא תימסר הודעה כאמור - התביעה כולה תימחק.

            המזכירות תחזיר אלי התיק ביום 15.12.05.

6.         המשיבים ישלמו למבקש הוצאות בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

ניתנה היום, ה' בחשון תשס"ו (7 בנובמבר 2005).

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: